על עסקים, חומוס ופינות עגולות
"משלם פחות - מקבל פחות"
נשמע הגיוני לא?
השבוע בעלת עסק סיפרה לי שהיא התגמשה עם לקוח חדש שלה והסכימה לתת את השירות שלה, במחיר נמוך ממה שהיא דרשה.
וזה ביאס אותה.
אני מסכים.
לתת שירות עבור מחיר נמוך ממה שאתם מקבלים.
זה אכן מבאס.
אבל אז היא המשיכה ואמרה:
"טוב הוא יקבל אותי בחצי קלאצ'..."
ובום!
הנה דפקנו את העסק!
תבינו, לא משנה כמה התגמשתם,
לא משנה כמה פחות אתם מקבלים.
אם התחייבתם לתת שירות, תנו את השירות הכי מושחז שלכם.
או, (כמו עם חומוס) אל תתנו בכלל.
כי מה שמונח על המאזניים זה לא חומוס.
מה שנמצא בסכנה
זה השם שלכם.
זה המותג שלכם.
לא משנה מה הסיבה שחתמתם על חוזה שונה מהרגיל.
שירות הכי מושחז זה השם שלכם.
את הלקוח שלכם לא מעניין כמה אתם מבואסים מהחוזה.
אם חתמתם הוא מצפה לשירות הכי איכותי.
תארו לעצמכם שנכנסתם למסעדה וקיבלתם הנחה או באתם עם קופון,
אתם ממש תתבאסו אם תקבלו מנה לא טעימה נכון?
זה בסדר אם הקופון לא כולל את כל המנה.
אבל מה שמציעים לכם, צריך להיות הכי טעים שיש למסעדה להציע.
אחרת, אתם לא תחזרו למסעדה,
גם לא במחיר מלא.
עכשיו מה באמת הבעיה?
למה בעלי עסקים מגיעים בכלל למקום הזה של לתת שירות חצי קלאצ'?
התשובה - חוסן מנטלי נמוך.
אנשים עם חוסן מנטלי נמוך לא מעבירים גבול.
פעמים רבות הם אפילו לא יודעים לסמן לעצמם את הגבול בזמן אמת.
ואז?
הם מתפשרים על תנאים שהם לא באמת מוכנים להתפשר עליהם.
זה יוצר תחושה של חמיצות וחוסר נוחות בבטן.
והתגובה הכי גרועה זה לתת שירות מחורבן או לעגל פינות.
כי ככה הם דופקים את עצמם פעמיים.
גם חוזה לא טוב עם תשלום נמוך.
וגם מתן שירות גרוע שדופק להם את המותג.
הרבה בעלי עסקים יגידו, בסדר, אבל אני זקוק לכסף.
ואני מבין.
רק שהדרך לגדול בהכנסות היא לא דרך הנחות או שבירת גבולות.
הדרך היא מוצרים מושחזים, עם ערך גבוה.
הדרך היא הצבת גבול ברורה.
הדרך היא להפוך למותג.
קודם כל בעיני עצמנו.
מותג נותן ערך.
מותג לא מעגל פינות עם השירותים שלו.
מותג לא שובר את הגבולות של עצמו.
אז תהיו סמוראים.
תדעו את הגבולות שלכם.
אל תחצו אותם.
ולעולם, אבל לעולם, אל תעגלו פינות בשירות שלכם.
