איך מפסיקים לדחות ל-"אחרי החגים"

בואו נדבר על… "אחרי החגים". כן כן, אותה תופעה מוכרת של דחיית פעולות לאחרי החגים. אם אמרתם או חשבתם כבר "אחרי החגים", הפוסט הזה בשבילכם.

אני שומע אנשים אומרים "אחרי החגים" כבר שבועיים לפחות. כלומר - דחייה של חודש וחצי.

"אחרי החגים" זה רק ביטוי מאד מוכר של דחיינות. מי שמנצל את החגים כדי לדחות, סביר שדוחה דברים לאורך כל השנה. וזה קורה בכל תחום - בכושר, בדיאטה, בשיווק, ביצירת קמפיינים חזקים וחדשים ועוד פעולות משמעותיות והחלטות חשובות שקל יותר לדחות אותן מאשר להתמודד איתן.


מה המחירים של דחיינות? גבוהים. בכל התחומים.

בעסק - כמות הלידים נמוכה, השיווק דל ולא סיסטמתי, ההכנסות לא גדלות…. נו, אתם יודעים על מה אני מדבר - העסק נשאר קטן

בפיננסי - לא מנהלים את הפנסיה והחסכונות, אין מושג איפה הכסף, לא משלמים קנסות בזמן

בבריאות - הכושר נשאר נמוך, המדדים הרפואיים לא משהו, המשקל עולה, הביטחון העצמי יורד ומחקרים מראים שהסטרס עולה כאשר אנחנו דוחים דברים, מה שמעלה סבירות לבעיות לב ומחלות אוטואימוניות

בשורה התחתונה, דחיינות פוגעת במערכות יחסים, ברווחה הנפשית ומורידה משמעותית את סיכויי ההצלחה.

למרות שדחיינות נתפסת כשודדת זמן מושחזת, דחיינות היא למעשה לא בעיה של ניהול זמן כלל.


מאמר מעניין של פרופסור Tim Pychil (דירקטור במכון למחקר יזמות חינוכית וחבר סגל באוניברסיטת קרלטון, קנדה), מסביר שהסוגיה היא בכלל ניהול רגשות - אותן רגשות שליליים שקשורות למשימה\פעולה אותה אנחנו דוחים.

דחיית הפעולה היא למעשה אסטרטגיה שעוזרת לנו להימנע מהתחושות הקשות שככל הנראה יעלו אם נתמודד עם הסוגיה.

פרופסור טים טוען הוא שהאסטרטגיה הזו היא למעשה מקלות בגלגלים. מי שמרוויח ממנה הוא "האני הנוכחי" - כלומר רק האני של הרגע הזה מרוויח.

אלא שבעוד ה-"אני של הרגע" מרוויח ומצליח לברוח מהרגשות השליליים כמו חרדה, פחד, שעמום, מי שמשלם את המחיר הוא "אני העתידי". שהרי המשימה לא נעלמת. היא מחכה לנו שנבצע אותה.

למעשה, "אני העתידי" משלם מחיר גבוה יותר, כי יתכן ובעתיד לחץ הזמן יהיה גבוה יותר, תחושות שליליות יותר כלפי עצמנו מעצם הדחייה (בושה, אכזבה…) או כל סיבה אחרת שתהפוך את המשימה לקשה ומורכבת יותר.


מאחר וברור לנו שמחר או עוד שבוע נאלץ בכל זאת להתמודד עם המשימה, עולה השאלה, למה אנחנו בכל זאת דוחים? המחקר מציע כאן שני הסברים חזקים:

חווית הקלה

ההסבר הראשון שהמאמר מציין מגיע מאוניברסיטת הרווארד, שם הפרופסור לפסיכולוגיה, דן גילברט מסביר שאנחנו מייחסים לעתיד את התחושה המיידית שאנחנו חווים כאשר אנחנו דוחים פעולה בהווה. כאשר אנחנו דוחים פעולה, ומתפנים לפעולה נעימה יותר, אנחנו מקבלים הקלה רגעית ואולי אפילו תחושה נעימה מפעילות שלא יוצרת רגשות שליליים. את ההקלה הזו אנחנו נוטים לייחס גם לאני העתידי שכן יתמודד עם המשימה, כלומר יש לנו תחושה שיהיה בעתיד הרבה יותר קל להתמודד עם המשימה. כמובן שה-"אני העתידי" לא יסכים איתנו כאשר הוא יתמודד עם המשימה כשהיא לוחצת הרבה יותר

"סליחה מי אתה"

ההסבר השני שהמאמר מציין, והחזק בעיני הרבה יותר, מגיע מבית הספר "אנדרסון" לעסקים באוניברסיטת UCLA. הפרופסור לפסיכולוגיה חברתית, האל הרשפילד חקר את האזורים במוח כאשר אנחנו מעבדים מידע על אנשים שונים. המסקנה המדהימה היא שהאזורים במוח שמופעלים כאשר אנחנו חושבים על ה-"אני העתידי" הם אותם איזורים המופעלים כאשר אנחנו חושבים על אנשים זרים לחלוטין.

כלומר - אנחנו בניכור מוחלט מה-"אני העתידי", ולכן פחות משנה לנו שהוא משלם את מחיר הדחיינות. מה שיותר חשוב לנו זה שה-"אני הנוכחי" ירגיש הקלה ולא יתמודד עם תחושות לא נעימות


אז איך מתמודדים? המאמר מדבר על 3 זוויות התבוננות ופעולה:

1. ניהול רגשי (EMOTIONAL REGULATION)

ניהול רגשי נועד לשפר את ההבנה של עצמנו ויצירת בהירות על התחושות שמנהלות אותנו - מתן שם לרגשות הנלווים למשימה שאנחנו דוחים, קבלה שאלו הרגשות הנלווים לפעולה, ומתן מענה רגשי ותמיכה לאותם רגשות. המודעות והשגת המשאבים לרגשות השליליים הוכחו כעוזרים לצמצם דחיינות, כי הם יוצרים עמידות וסבילות לרגשות שליליים, ובכך מתאפשר לנו לשהות בהם ולבצע את המשימות שאנחנו לרוב דוחים.

2. כוונות ברות יישום

הרעיון מאחורי הגישה הזו הוא שכאשר יש לנו כוונה ברורה ומדידה, קל לנו יותר לבצע משימה. לדוגמה - "אחרי שאני מסיים לקרוא את הפוסט הזה, אני מכין רשימה של המשימות והפרויקטים העסקיים שאני דוחה, ושם תאריכים לביצוע לאורך החגים, במטרה להגיע לסוף החגים עם עסק שלא יורד בהכנסות" (תופעה מאד מוכרת למי שדוחה שיווק ומכירות לאורך החגים).

3. הכי חשוב: JUST STRAT IT

מחקרים מראים שפעולות שנראות לנו מפחידות ושהעלו בנו רגשות שליליים, נראות הרבה פחות מאיימות אחרי שכבר התחלנו אותם. זה נכון גם לפעולות שדחינו זמן רב. ולכן הרעיון הוא פשוט להתחיל. הפוקוס על עשייה יוצר חוויה של התקדמות, ומחקר מתחום הפסיכולוגיה החברתית מצביע על כך שגם פעולה קטנה משפרת את תחושת הרווחה הנפשית שלנו, מה שעוזר כמובן לצאת לפעולות נוספות.


שנחזור ל-"אחרי החגים"?

אז אם אתם רוצים לסיים עם התופעה הזו של "אחרי החגים", הנה כמה צעדים שאני מציע:

  1. תכירו בעובדה שאתם דוחים וזהו את התחושות שעולות וגורמות לכם לדחות. יש לנו נטייה להסביר באופן רציונלי למה נכון לדחות, אבל זה רק כי לא נעים לנו להודות שאנחנו דוחים פעולות חשובות

  2. בחרו 3 פעולות משמעותיות בעסק, שברור שמקדמות את העסק באופן משמעותי ושאם לא היו חגים או אתגר רגשי להוציא לפועל, הייתם מבצעים אותן (או לפחות ממש רוצים לבצע אותם). לדוגמה - שיפור האתר, התחלה של קמפיין ממומן, פתיחה של ערוץ שיווקי חדש

  3. לכל פעולה כזו תנו הסבר - איך היא מקדמת את העסק שלכם - מה יקרה בעסק כאשר הפעולה הזו תצא לפועל באופן מושחז? לדוגמה - פתיחת ערוץ יוטיוב - קהל היעד ייחשף אליכם בצורה הרבה יותר עמוקה, הערוץ יתן לכם פלטפורמה לחשיפה משמעותית בעלות נמוכה ותוכלו להפנות לידים לסרטונים שלכם, מה שיחמם אותם לקראת שיחת מכירה

  4. לכל פעולה זהו מספר צעדים ברורים שבונים את כל תהליך הפעולה. לדוגמה עם ערוץ היוטיוב - פתיחת ערוץ, יצירת באנר, יצירת אודות, יצירת רשימה של 20 סרטונים והסרטה של 5 סרטונים

  5. שימו 2 פעולות כבר השבוע לכל תחום. ביומן. זהו את הפחד או הקושי הרגשי שעולה ותמצאו את המשאב הדרוש כדי לא לדחות ולהיות בעשייה


אז.... הרמתם את הכפפה? השנה לא אומרים "אחרי החגים"?

ואם רוצים לבנות את העסק ולהיות מוכנים עכשיו(!), ולא אחרי החגים, מוזמנים לכתוב לי. אני אדאג שנקבע פגישה מהר. בלי לדחות.

כי העסק שלכם צריך אתכם סמוראים.


עסק לא בונים לבד.

שלכם,

עופר

ליווי פרימיום לבעלי עסקים

מועדון הסמוראים: המעטפת המלאה לבעלי עסקים -  ליווי עסקי ומנטלי

לפרטים