מה למדתי מפלאפל "סוף העולם"

לפעמים צריך ללכת עד "סוף העולם" כדי ללמוד שיעור קטן על עסקים.

שבוע שעבר הייתי (שוב) במילואים. וכמו במילואים, היינו רעבים.

אז עצרנו לפלאפל עם שם מאד מזמין - "פלאפל סוף העולם" (בעיר רמלה).

היה תור קצר שגם הלך ממש מהר.

כשהגעתי אל ראש התור, האיש המקסים בקופה (וגם בתמונה) הגיש לי פיתה טרייה.

ו... זהו.

אוקי, "מה אני עושה?" אני שואל.

"אתה הולך לבופה מאחוריך ושם מה שאתה רוצה וכמה שאתה רוצה".


אני מביט לאחור ורואה את מגש הפלאפלים הטריים, הסלטים הרבים, התוספות.

כמובן שאני רעב, כמו שרק מילואים יכולים לעשות, ומיד ניגש לבופה.

הכל כל כך טעים וטרי.

תוך כדי שאני מתענג על המנה המעולה, אני חושב - איזה מודל גאוני.

רוצים להבין? קחו לכם כמה כדורי פלאפל ובואו נבחן את המודל העסקי של "סוף העולם":

1. חיסכון בכוח אדם

השירות הוא 100% עצמי. אין שום הגשה, אין צילחות, אין מישהו ששואל "חומוס, צ'יפס, סלט?".

פשוט אין. וזה חוסך הרבה מאד כסף.

אפילו את השתייה לקחנו בעצמנו מהמקרר.

2. פשטות

בפלאפל "סוף העולם" הכל מאד פשוט.

אין מחירים שונים לתוספות שונות.

גם כל השתייה במקרר היא באותו מחיר.

אז לא צריך לקחת את השתייה לפני התשלום. אפילו לא צריך להחליט ברגע התשלום.

אפשר לאכול בשקט ואז להחליט ופשוט לקחת.

כמה נוח ויעיל.

3. חוששים מהישראלי הנצלן?

אתם בטח חושבים לעצמכם - אנשים מעמיסים בכמות מטורפת וזה לא משתלם כלכלית.

אז יתכן ובאמת יש כאלו שזה מה שהם עושים. ולכן המחיר של המנה מגלם כבר את המגזימים והמנצלים.

ועדיין, מחיר המנה שווה לגמרי את החוויה והאיכות (תסעו ותגלו כמה היא עולה)

ובסופו של דבר, אנשים באים להנות, לאכול, לשבוע ולהרגיש טוב. הרוב המוחלט לא באים לנצל.

ומחקרים מראים שכאשר יש חופש ואין הרבה מגבלות, אז אנשים פחות מנסים לנצל.

פשוט מעצם הידיעה שיש להם חופש.

לכן, כל הצדדים נהנים.

4. טעים טעים

המודל הזה מאפשר לבעלים להיות עסוקים ב... להכין פלאפל.

שזו המומחיות של המקום.

הוא עסוק רק בלדאוג שיהיה פלאפל ותוספות טריות, בכמות הנכונה ובזמן.

ובאמת, רגע לפני שהסתיימו כדורי הפלאפל בבופה, הוא אמר "חכו דקה אני מוציא לכם ערימה של כדורים חמים וטריים".

כמה כיף שעסק יודע להתמקד במה שחשוב.

5. חלק משבט (AKA נטוורקינג, לבעלי עסקים)

אולי לא הכי קשור לפלאפל, אבל תחשבו על זה: כאשר עומדים מול מגיש פלאפל, אז הקשר הוא רק איתו. הוא שואל, אתם עונים, הוא מכין לכם את המנה ואחרי זה אתם עסוקים בלאכול.

כאן, כולם מקבלים פיתה ריקה ונפגשים ב... בופה. אין תור ברור, כל אחד הולך למה שהוא אוהב ומדויק לו.

ולכן, אין ברירה אלא לתקשר - "נחליף מקום", "איך החמוצים?", "נראה ממש טרי"... כי ככה אנחנו. עמוק בפנים, אנחנו יצורים חברתיים.

יש לנו צורך לתקשר עם האנשים סביבנו.

והנה, הכרתי עוד שני אנשים מקסימים תוך כדי השירות העצמי בבופה.


אז מה דעתכם? מה אפשר ללמוד מפלאפל "סוף העולם"?

איך אתם יכולים לשנות את המודל העסקי שלכם כדי לשפר את הריווחיות, החוויה והמותג המיוחד שלכם?

מזמין אתכם לצפות בסרטון על מודל עסקי ולמה זה קריטי לעסק -> https://bit.ly/37Kye7I


ואם רוצים לבנות מודל עסקי מושחז לעסק שלכם, להתמקד בחוזקות של העסק ולהכפיל הכנסות, תשאירו לי פרטים למטה ואני אדאג שנשוחח בקרוב מאד.


שלכם,

עופר

הצטרפו אל תוכנית הליווי העסקי המהירה והבטוחה לקפיצה משמעותית בהכנסות העסק

ofer Samurai_logo_end-02.png
ליווי פרימיום לבעלי עסקים_edited.png